מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

A.99 - שלמה חרחס – פועלו של רופאיזן

שלמה חרחס – קיבוץ אילון

נולד 1919 במיר, ביילורוסיה

גבתה: חייקה גרוסמן

1956

 

חזרתי מוילנה לעיר מולדתי מיר סמוך לפרוץ מלחמת גרמניה בברית המועצות. אחרי האקציה הראשונה נשארו מיהודי מיר, שמנו קודם לכן כאלפיים שלוש מאות-אלפיים ארבע מאות, רק שמונה מאות וחמישים נפשות.

שבועות מספר אחרי כיבוש מיר על ידי הנאצים הלכתי ברחוב, והכרתי לתמהוני באחד הז'נדרמים שהלכו מולי את החבר "מעקוב" שמואל רופאיזן. הוא היה בוילנה כפליט ויחד איתי עבד כחוטב עצים. השתייכנו לאגודה מקצועית זו יחד והיינו ביחסים חבריים טובים. הוא נתן לחבריו הז'נדרמים להתקדם, נשאר קצת מאחור ולחש לי כי יבוא אלי הביתה.

באותו לילה דפקו על דלת ביתנו. הבית היה מאוכלס שלא לפי הרגיל יהודים נשים וילדים וזקנים. פחד נפל על כולם. שמואל רופאיזן נכנס פנימה והתחיל בודק את התעודות של כולם. כשהגיע אלי בסוף, בדק את תעודותיי וציווה עלי ללכת אחריו. אמי פרצה בבכי והתחננה שיעזבני. לא גיליתי לה, כמובן, מיהו הז'נדרם הגרמני שכינוהו בעיירה בשם אוסוואלד.

יצאתי איתו החוצה והוא הסביר לי מה קרה איתו בבורחו מוילנה. הוא שינה את תעודותיו לשם ארי (סורפימוביץ), התקבל כמתורגמן והועבר למיר. הוא הציע את שרותו לגיטו. קבענו קשר קבוע בינינו. הוא התחבב מאד על השף הגרמני שלו, התפרסם כפולקסדויטשה אינטליגנטי ודרכו לקריירה היתה פתוחה לפניו. פעם הוא הודיעני שרוצה לעזוב את עבודתו ולהיכנס לגיטו. לא יכול היה לשאת את המשחק. לא הסכמנו לדעתו והכרחנו אותו להמשיך בעבודתו. הוא הביא לנו ידיעות מדוייקות על תוכניות הגרמנים ביחס לגיטו. הזהיר במקרה של פרובוקציה מתוכננת ואף נתן הוראות איך להתנהג במקרה זה. לא פעם ניצל הגיטו משחיטה בטוחה בגלל ידיעותינו המוקדמות האלה.

מסרנו למועצת היהודים על קשרינו עם פולקסדויטשה אחד ובכל מקרה מסרנו את הידיעות ליודנראט להפיצן בגיטו. מעמדנו עלה בציבור והיו נשמעים לנו. פנינו ל"אוסוואלד" שיספק לנו נשק. מצב היהודים הלך ורע. הגרמנים סגרו את היהודים בגיטו בתוך המבצר העתיק – מסביבו חומה גבוהה ותעלת מים עמוקה. אין יוצא ואין נכנס. אוסוואלד הביא ידיעות על ההכנות לחסל את יהודי הכפרים בסביבה (__________). הודענו על כך וחלק מהיהודים הספיק לברוח. אך חגורת המצור על היהודים נתהדקה. אוסוואלד הסכים להוציא נשק ממחסני הז'נרדמריה ולמוסרו לידינו. כשאמרנו לו שלו קל יותר להעביר את הנשק לגיטו מאשר לנו הוא פרץ בבכי. תמיד היתה לו הרגשה שאנחנו מבזים אותו וחושבים שחייו קלים. אך לא היה כן. פשוט רצינו לנצל את הדרך הבטוחה ביותר להספקת הנשק לגיטו. לילה לילה היה אוסוואלד מביא כלים. פנינו לראש מועצת היהודים שיעמיד אנשים שלנו בשמירה בגיטו, מכיוון שיכולים אנו לקבל ידיעות חשובות בלילות אלה ולאנשי המשמר שאינם שלנו לא ימסרו את הידיעות. לא סיפרנו להם על הנשק. לעומת זאת, הסברנו כל הזמן לראש המועצה שעליו לומר ליהודים שעליהם להתכונן לברוח היערה ואת האות מתי לעשות זאת ניתן אנחנו. אוסוואלד ביצע פעולות נקמה לפי הוראותינו באוסרו באופן רשמי איכר אחד שצריך היה למכור נשק לבחור שלנו. האיכר הרג את הבחור באסמו. האיכר נורה על ידי הז'נדרמריה. הוא היה בטיפולו של אוסוואלד.

אנחנו התארגנו. חברי התנועה משכבת הבוגרים ארגנו, אנחנו הותיקים אהרון קוך, ברל רזניקי. בחמישיות מחתרתיות. תפקידן היה להתאמן בנשק, לדאוג להעברת הנשק והחבאתו וכו'. מתנועות אחרות היו אחד מבונד.

בגיטו הורגשה התעוררות. דבר ההכנות הופצו ואנחנו היינו ה_______ בשביל הגיטו. "שלמה נעל מגפיים" "שלמה חלץ את המגפיים" אם כך, אפשר עוד לחכות.

אוסוואלד הבטיח לנו להודיענו על בוא מועד השחיטה. ואמנם כך היה. חמישה ימים לפני המועד הודיע לנו אוסוואלד על יחידות ס"ס מיוחדות המתכוננות לבוא להעביר את האקציה הסופית של חיסול הגיטו. הודענו בגיטו שמיד אחר שנצא, על כל היהודים לברוח.

אמי התחננה – "תביא עליך צרה עם הגרמני הזה". הרגעתי אותה.

אוסוואלד עלה בינתיים לגדולה והיה מפקד הז'נדרמריה באיזור. נדברנו איתו שנצא מהגיטו על נשקנו. הוא אז יוציא את כל הז'נדרמריה מהעיר, לכאורה לפעולת טיהור נגד הפרטיזנים. הוא מסר לנו את המרשרוטה שלו ואנחנו, למען ביטחוננו, צוונו ללכת בעקבותיהם.

במועצת היהודים נודע שיש נשק בגיטו והם דרשו שנגלה אותו להם. סירבנו. נשקנו היה במצב טוב, ובאופן יחסי לא היה מועט: עשרה רובים, הרבה תחמושת, מספר אקדחים, רימוני יד, שלושה פ.פ.ד (מקלעי יד קלים).  

דבר הנשק נודע על ידי איכר שצריך היה למכור אקדח לחבר שלנו והוא מסר על כך לז'נדרמריה, אוסוואלד הודיע לנו מיד על המקרה והצלחנו את הנשק להסתיר טוב.

ביום שנקבע תאריך היציאה מהגיטו היערה באמת לא היתה ז'נדרמריה בעיר. לפי שנדברנו צריכים היינו כעבור זמן לשים בתאריך מסויים במקום מסויים מארב לז'נדרמריה שאוסוואלד יוביל אותה לפעולת טיהור בגיטו. צריכים היינו לתת להם להתקרב קרוב מאד. אוסוואלד צריך היה להוביל אותם ישר אלינו. הוא היה נשאר בידינו ואת היתר הצטרכנו להרוג. בתאריך הקבוע חיכינו ואוסוואלד לא בא עם אנשיו. הבינונו שמשהו קרה. שלחנו נער העירה ושם קיבלו את פניו פלקטים עצומים המודיעים על זה שאוסוואלד, המפקד של הז'נדרמריה, התגלה כיהודי ובנדיט פרטיזני ומי שיגלה מקום מחבואו יקבל פרס.

אחר כך התברר לנו הדבר הבא. אחר צאתנו מהעיר התגלה הדבר ויהודי אחד, שמו ________, מסר לגרמנים כי אוסוואלד הוא זה שסיפק ליוצאים נשק וידיעות על החיסול המתוכנן. מפקדו הגרמני קרא לאוסוואלד ושאלו איזה עניין היה לו למסור ליהודים נשק. "יודע אני שאינך גרמני אלא פולני. אבל היהודים יכוונו הרי את הנשק הזה גם נגדנו וגם נגדכם". אוסוואלד כנראה נשבר מהעובדה המזעזעת שיהודי מסר עליו לגסטאפו דווקא כשהוא עשה הכל על מנת להצילם. הוא אמר לגרמני: "עשיתי רק חובתי לגבי עמי. אני יהודי". הוא נאסר, אך ניצל את תנאי מאסרו המסייעים (אוסוואלד סיפר לי אחר כך כי הוא מניח שהגרמני אסר אותו בכוונה בחדר פשוט עם חלון, ללא שמירה מיוחדת, כדי לתת לו שהות לברוח), פרץ את החלון וברח. הוא התחבא במשך חצי שנה במנזר קתולי שהיה בקרבת המשטרה, עבר איתו למקום אחר אחר שהמנזר הועתק משם וכששם נעשה "חם" הוא ברח היערה.

היערה יצאנו כל הפלוגה שלנו, עשרים איש, כפלוגה מאורגנת מהגיטו ואחרינו הלכו עוד כמאה יהודים. שמענו שישנן פלוגות פרטיזניות אחרות, אך לא היה לנו קשר איתן. לא הכרנו את הסביבה. לא ידענו לאן ללכת. סיפרו לנו שהמעבר מעל הניימן הוא קשה מאד ושם יש מארב של הגרמנים. מתוך כך נשארנו לא רחוק מהעיר. היינו בהתחלה ביער קטן שמרחקו ממיר היה רק ארבעה קילומטרים. כל היהודים התקבצו ביער קטן זה. חוץ מפלוגתנו, לא היו היהודים מזויינים. פחדנו מפני השמדה. הצענו ליהודים להתפזר בכל היערות שבסביבות מיר. החלטנו לעשות פעולה. לא ידענו עדיין איך עושים זאת ואיך משתמשים בנשק באופן יעיל. ידענו שהמשטרה צריכה לרכז פרות בכמה כפרים ליד מיר. יצאו מאיתנו עשרה איש בכדי לא לתת להם להעביר את הפרות. התחילו לירות על המשטרה. התלקח קרב בו נפצע אחד ברל רזניק, היתר נסוגו.

הבינונו שאין מה להישאר ביער הזה מפני חשש של פעולה נגדית מצד הגרמנים. נודע לנו שהם החליטו בעד כל מחיר לתפוס את אוסוואלד. זה, כמובן, מוכרח היה להוביל לעקבות שלנו. החלטנו לעבור הלאה ליער שהוא שנים עשר קילומטרים ממיר ________. החורף התחיל. עד שעברנו ליער החדש עשינו פעולות נקמה נגד איכרים ששיתפו פעולה עם הגרמנים. היתה בידינו גם רשימת הבילורוסים שחתמו על פטיציה לגרמניה שהם יעבירו את היהודים מהעיירה מיר. הרשימה הגיעה אלינו עוד מאוסוואלד. לפי כתובות אלה ביצענו פעולות נקמה. אחרי מספר פעולות כאלה התחילו כל אלה שמצפונם לא היה נקי לברוח ממקום מושבם הקבוע, בעיקר בכפרים, אל היער סמוך לריכוזי משטרה וחיל מצב גרמנים. גם בתוך העיירה הטיל הדבר הזה פחד והגויים התחילו לשמור על העיירה בשמירה אזרחית.

פלוגתנו, עשרים איש, עברנו ל__________. היתר: חלק הלך בעקבותינו וחלק נשאר באותו היער.

בסביבות _______ היו קבוצות של פרטיזנים בלתי מאורגנים, בעיקר מורכבים מחיילים סובייטים שברחו מהשבי. אלה שמעו שישנה קבוצה יהודית מזויינת וחוץ מזה מהלכות היו שמועות כזב שהגיעו אליהם על קבוצה יהודית אכזרית, שעושה שמות באוכלוסיה רק מתוך כך שהאוכלוסיה היא "גויית". קרה והם אחרי שתייה נרדמו ביער ומשטרה גרמנית ובילורוסית הקיפה אותם. הם ברחו ברגע האחרון והשאירו את הנשק במקום. מאז הם חיפשו מקורות נשק חדשים. הם החליטו שהמקור הטוב ביותר זה לפרק אותנו מנשקנו.

באותו זמן שוטטו בכפרים יהודים, ניצולי הגיטו, והאיכרים היו מקיימים אותם, מי מתוך רצון לעזור ומי מתוך פחד מפנינו. אנחנו היינו מקבלים את האספקה מכפרים רחוקים יותר, לאן שיהודים בלתי מזויינים לא יכלו להגיע.

בפשיטות האלה נתקלנו פעמים מספר בקבוצות הפרטיזניות הפראיות. מפקד הפלוגה שלנו ___________ הם חיפשו אותנו ומצאו אותנו פעם ורצו לדבר איתו. הקומנדיר שלהם שאלנו למה אין אנו עושים פעולות רק שודדים והורגים באוכלוסיה. הם הציעו ששני אנשים מאיתנו, עם נשק טוב, יצאו איתם לפעולה. הבינונו מה היא הכוונה. אמרנו להם שלא שמענו על פעולות קרביות שלהם. ואם בדעתם לבצע פעולות כאלה, נבצע זאת לבד. הם איימו שיפרקו אותנו מהנשק בו-במקום. הזעקנו את כל החבר'ה. הזהרנו אותם שחיים לא יקחו מאיתנו נשק. הם נסוגו והבטיחו עוד להיפגש.

מאז יצאנו בפלוגות מקובצות. באחד הימים נפגשנו עם פולני אחד, קומוניסט, מוצאו היה מלודז'. הוא ברח מהגרמנים לאיזור הסובוט, והיה ב_____________. הוא ארגן כמה יהודים לבריחה, היה להם קצת נשק. החלטנו לבצע פעולות משותפות. ביום בהיר אחד באותו סתיו הקיפה משטרה עם גרמנים מחיל המצב ממיר את היער. צעקו "תנו לנו את אוסוואלד ונעזוב אתכם". התלקח קרב בינינו. מצבנו היה קשה, מכיוון שכל היהודים מחוסרי הנשק הצטופפו סביבנו והתחילו להתרוצץ בתוך היער. הציל אותנו יוז'יק (הפולני הזה). שמע על הקרב ונכנס איתם לקרב מכיוון אחר. אז נהרגו שני יהודים שלא מפלוגתנו. אחרי הקרב הזה איבדנו את הקשר עם יוז'יק. התחלנו לחשוב על העתיד. החורף שהתקרב יכול להביא קץ עלינו כי היער היה קטן. התחילו להגיע שמועות על התארגנותם של פרטיזנים בסביבה. קשר טרם היה לנו איתם. החלטנו במשך החורף לרדת למחתרת. התחלנו להכין מלאי מזון והכינונו גם ליהודים הלא מזויינים תפוחי אדמה (בעגלות). גם ביער הזה הסתובב יהודי, מהנדס בנין, והוא קיבל על עצמו לתכנן בונקר, שלא נצטרך לצאת ממנו כל החורף. בנינו אותו, הוא היה מבצר ממש, עם שתי יציאות והמצאות שונות שיקלו גם במקרה הצורך לצאת ללא השארת עקבות על השלג. בסוף לא יכולנו לשבת בו. לא יכולנו להתאפק ויצאנו ממנו לפשיטות.

הבונקר היה מוסווה טוב. הארובה, למשל, יצאה דרך עץ חרוך. היתה באר וכו'. פעם עשינו פשיטה נועזת. קילומטר מהעיירה היתה טחנת קמח, רצינו לבשר לתושבי מיר, בעיקר לאלה העוינים, שאנחנו עוד קיימים. כל תושבי הסביבה טחנו בתוך הטחנה הזאת. נכנסנו לתוך הטחנה. תפסנו כמה גויים שהגיע להם תגמול. לא הרגנו אותם, כדי שלא לתת פתחון פה על הבנדיטיות שלנו. לקחנו את מגפיהם, נתנו מכות, העמסנו שתים עשרה עגלות עם קמח עם הסוסים שלהם. אחרי שפרקנו את הקמח אצלנו יצאנו עם העגלות לכפר קרוב, הרגנו את הסוסים ושרפנו את העגלות. מסרנו לגויים מהכפר הזה שימסרו מאיתנו "דרישת שלום" לבעלי העגלות.

איכר אחד מחוטור שליד מיר, שבאנו להתנקם בו, לא מצאנוהו בבית והרגנו את כל בהמותיו, שרפנו הכל והלכנו. הוא שלח מכתב לידידו למיר שתוכנו הגיע אלינו. הוא כתב: ______________

הצטרכנו לזמן מה להפסיק את הפעולות האלה. התחיל להתארגן אטריאד של קומוסומלאים מקומיים. הם הזהירו אותנו נגד הפעולות האלה. קודם כל מכיוון שהגיעו אליהם שמועות מופרזות על אכזריותנו. קרה לפעמים שסיפרו לנו בכפר אחד, כשלא ידעו מי אנו, על פעולותינו האכזריות לכאורה בכפר השכן. היינו מביימים שכוחנו גדול. היינו שולחים שני חבר'ה קדימה לכפר ומודיעים לכפר שהלילה אסור להם להסתכל בחלון, שיכבו את האור, שישבו בשקט. אחר כך היינו נוסעים, כל אחד בעגלה, היינו מסתובבים בתוך הכפר על מנת להקים רעש ולעשות רושם. למחרת היינו באים לאותו הכפר ושואלים: "היו אצלכם גרמנים אתמול?" היו מחייכים. היה מתחיל לגמגם: "שלכם היו פה. היו עם פולומיוטים, ארמטים, כל הלילה הסתובבו, מאות אנשים, אחא"...

הידיעות האלה היו מגיעות למשטרה והמשטרה היתה מפחדת להסתובב בסביבות אלה. היינו נכנסים לבית בלילה: דפיקה גסה על הדלת עם הקת של הרובה ולפני שנכנסים צעקה: "אור!" היו קוראים לאיכר שיצא, צועקים: "אין __________, משטרה אין!: אחרי שהוא מבטיח רועד כולו שאין כאלה היינו נכנסים לבית ולפני שהוא הספיק לעשות משהו, שוב צעקה: "למה אין אור" ___________ הוא טרם הספיק להסתובב. הגסות הועילה הרבה במקרים כאלה. אם באנו לקבל ידיעות או לקחת אספקה או סתם לנוח, לאכול וגם... לשתות.

לפעמים איכר זקן היה מתאונן שלא באופן ישיר: אה ___________, זאת אומרת שאבא שלי היה אדם ישר. הוא הכיר את משפחתי. עניתי: __________ "לא", היה מגמגם ומתחמק.

לא היה מה לקנא באיכרים. הם היו מקבלים מכל הצדדים. יום דפקנו לו שהיו אצלו גרמנים ולמחרת הרביצו הגרמנים, שפרטיזנים מסתובבים אצלו.

בתוך הזמליאנקה היו החיים משותפים מבוססים על שיתוף מלא. לא רק באוכל, אלא גם בבגדים, גם בנשק וכו'. שלא כפי הנהוג אצל יתר הפרטיזנים.

בכפרים התחילו לארגן ___________ (הגנה עצמית) של הבילורוסים נגד "הבנדיטים", מכיוון שהגרמנים לא יכלו להפריש כוח לכל כפר.

פעם נכנסו חבר'ה שלנו לכפר כזה מאורגן והאיכר, שדפקנו על דלתו, הקים צעקה. התחילו לצלצל (עם מוט ברזל על לוח). כל הכפר נזעק עם נשקו. החבר'ה הסתלקו אבל לכפר הזה לימדנו לקח כך שהם החזירו את הנשק לגרמנים בטענה שאין ביכולתם לעמוד נגד הכוח של הפרטיזנים. השמועה על פעולת העונש פשטה ביתר הכפרים.

המקום נעשה צר לפעולתנו. התקשרנו עם יוז'יק ועברנו איתו לצד המזרחי של הניימן, שם היה לו אטריאד מאורגן. עברנו אליו. אחרי שהיו ליוז'יק סכסוכים עם כמה מהבילורוסים בגלל גילויי אנטישמיות והוא רצה לחזק את עמדתו בצרפו אותנו אל יחידתו.

לאטריאד כולו, יחד איתנו, היה קרב עם גרמנים שלא הצליח ביותר, נהרגו שם שמונה פרטיזנים ואף יהודי אחד. יוז'יק נפצע. גם עמדתו של יוז'יק התערערה. יהודי אחד הוציאו להורג בעד השתמטות לכאורה. היתה מתיחות בתוך האטריאד. שכבנו על הנשק. משם עברנו ל_______ עם יוז'יק הפצוע במרחק של תשעים קילומטרים ממקומנו הקודם. עברנו על עגלות חורף. שם היתה כבר פרטיזנקה מאורגנת. שם התפזרנו בין כל מיני האטריאדים. ______________ אני צורפתי לאטריאד ________ (השטח היה ב _________). מפקד האטריאד שלי היה סטריצקי. מפה התחלנו ללכת לפעולות ממשיות. הייתי ביחסים טובים עם סטריצקי. שכנעתי אותו שישלחוני לפעולות לסביבות שלנו בכדי להביא נשק משם. הייתי שם עוד מספר פעמים. מגמתי היתה, בין היתר, להציל עוד יהודים שנשארו שם ולהעבירם אלינו. בינתיים שמעתי על האטריאד של ביילסקי. פעם הבאתי קבוצה של שמונה עשר איש בהסכמתו של הקומנדיר שלנו. הפקודה היתה להביאם עם נשק. מכיוון שנשק לא היה להם, הבאתי אותם כך, אחר כך פיזרו אותם בין היחידות.

פעם העברתי מסביבתנו בחור מסטולפלי וחשבתי להעבירו אלינו. בדרך נכנסנו לנוח ביער שבסביבות מיר. שכבנו לישון והבחור הזה נשאר בשמירה. הוא ראה עגלה עם גרמנים והתחיל לירות עליה. פגע באחד והרגו. התברר שהיו אלה פרטיזנים מלובשים במדי גרמנים מיחידה רחוקה מאיתנו. הפרטיזנים שמו מצוד עלינו. הסתלקנו מהיער לביצות. את הבחור החדש שירה, תפסו והרגוהו. בערב הגענו לקשר ב"כותור", ושם נודע לנו כל העניין שלא היה ברור לפני כן. חשבנו שגרמנים התקיפו אותנו. החלטנו מיד לעבור את הנימן ולחזור לאטריאד שלנו. אבל הפרטיזנים שמו לנו מארב על הנימן. אותנו לא יכלו לתפוס והם נקמו ביהודים שתפסו ביער. הרגו כמה מהם. פיצצו את הבונקרים שלהם. חיפשנו קשר למפקד הבריגדה של יחידת הפרטיזנים שהתקיפה אותנו. התקשרנו עם מפקד האטריאד שלהם. הוא דרש לקיים בירור בקשר למה שהיה. באנו לכותור, ששם נדברנו לשם הגיע הקומברוג. היה לי בירור קשה מאד.. האשימו אותנו שהרגנו בשגגה את הפרטיזן. לבסוף סיכמנו שאנחנו נשארים באותו הכותור עד שיתקשרו עם מפקד האטריאד שיבוא גם הוא לבירור.

בקבוצה שלי היו גם גויים. אני הייתי אחראי בעד הפעולה הזאת ויתר הפעולות שביצענו בסביבות מיר. אחרי שהקומבורג נסע, ניצל מפקד האטריאד שלהם את ההזדמנות, התנפל עלינו, לקח מאיתנו את הנשק והעמיד שמירה עלינו. בינתיים, באותו זמן, הרגו ממארב אותם הפרטיזנים ארבעה חברים שלנו ששלחתי אותם לצד השני של הנימן להביא את הציוד שנשאר שם. כששמענו את היריות והבינונו מה קרה, יצאתי החוצה וצעקתי לפרטיזנים ששמרו עלינו: גרמנים! הם התבלבלו והתחלנו יחד איתם לברוח היערה, וכך נפרדנו מהם. התחבאנו לא רחוק בביצות. כעבור שעתיים שמענו צעקות מהכותור. חיפשו אחרינו, גערות, נזיפות לשומרים עלינו. התקשרנו עם הקומברוג שלהם. הקומבורג ציווה לבוא לשטח שלו. משם שלחו להביא את הקומנדיר שלנו, קראו לקומנדיר מהאטריאד השני. ______ הקומברוג הוריד את ___________, קיבלנו את הנשק חזרה ועם הקומנדיר שלנו חזרנו למחנה. לבסוף נשאר _________ מפקד אטריאד. מאז הפסקנו את הנסיעות לכיוון מיר. היהודים שנשארו שם ביערות נפל עליהם פחד האטריאד הזה, שאמר לנקום בכל יהודי שיפגוש, והם הצליחו להתקשר עם ביילסקי וכולם עברו לביילסקי.

האטריאד היה מחולק לכתות (____________), שלוש בערך כתות היו Zwod (מחלקה), שלוש-ארבע מחלקות היו רוטה (פלוגה), שלוש-ארבע רוטות היו אטריאד. באטריאד שלנו היו כמאתיים חמישים-מאתיים שבעים איש.

האטריאד שלנו ביצע פעולות חבלה ברכבות, דרכי קשר, טלפון וכו'. היתה פלוגה מיוחדת (____________) לפיצוץ רכבות. בה השתתפה מרה גולומובסקה. קיבלה אחר כך אורדן לנין.

היינו כורתים את העמודים של הטלפונים. הגרמנים היו אחר כך שמים מוקשים בתוך העמודים. לפני נסיגת הגרמנים קיבלנו הוראה לפוצץ לא את הרכבות, אלא את מסילות הברזל. כל פרטיזן קיבל בצורה כזו, התפזרו לכל אורך הקו, היינו אוספים את האיכרים שנעמדו על יד הגרמנים לשמירת המסילה, מובילים אותם היערה עד אחרי הפיצוץ ומשחררים אותם. פעולות על מסילת הברזל (_____________) היו מבצעות יחידות גדולות (לפעמים בריגדות) כמבצע מלחמתי מובהק. אטריאד אחד היה נכנס לקרב עם הגרמנים ששמרו על המסילה בתוך בונקרים שבנו לאורך המסילה. חלק שני היה הולך עם חומר הפיצוץ ("ביצים" שקיבלנו מרוסיה – היה שוקל שלוש מאות גרם, לא יותר). היו שמים כל שנים עשר-חמישה עשר מטרים בערך. חלק שלישי היה באבטחה.

בלילה, כשיצאת לשדה אחרי הקרב עם הגרמנים של האטריאד הראשון, היית נגד למסילת הברזל והיית שומע שרשרת של התפוצצויות במרחק של עשרות עד מאות קילומטרים. הפעולה הזו שיתקה באופן רציני מאד את נסיגת הגרמנים ברכבת ואחרי הפעולות האלו, יום או יומיים, החלה ההתקפה הגדולה הסובייטית בחזית ברואנק-סמולנסק. אחרי זה מסרו לפרטיזנים תפקיד של מארבים על הגרמנים בתוך היער ועל דרכי הנסיגה שלהם. שם יכולנו להצטייד: בשעונים, אקדחים וכו'. יצאתי מהיער עם שישה קילומטרים. שכבנו ליד דרך ראשית ביער על קו מולדצ'נו. ארבנו לגרמנים. הצלחנו לתפוס רבים. הם נראו כמו יהודים, ניצולים משואה. בהתחלה הרגנו אותם, אחר כך קיבלנו פקודה לקחת אותם בשבי ולהביאם למטה.

לעתים היינו יוצאים למארבים. פעם למשל יצאו שתי רוטות למארב לגרמנים ולמשטרה שצריכה היתה לפי הידיעות שקיבלנו לכפר. בפעולה הזו שהצליחה נהרגו שוטרים וגרמנים, נפצעו כמה פרטיזנים. את הפצועים קשה יותר הטיסו למוסקבה. רכשנו נשק, שבויים וכו'. פעולות אלה גרמו לבריחה של השוטרים ובני המקום מהמשטרה לפלוגות הפרטיזנים.

בקרב שאני השתתפתי בו באופן מקרי הרגנו בשוטרים וגרמנים אחרי ששמנו להם מארב. הדבר היה אחרי פעולה שביצענו. היינו לנים באחד הכותורים שבסביבות היער. הכותורים האלה היו ידידותיים ושייכים היו לאיזור הפרטיזני שגרמנים לא העזו להיכנס אליהם. בכותור כזה נפגשתי עם פרטיזנים מיחידות שונות וביניהם מפקד אטריאד שנקלע לשם במקרה. הגיעה אליו שמועה שבכפר סמוך הגיעו גרמנים. מפקד האטריאד ארגן אותנו, שמנו את המארב להם. והכנו בהצלחה יוצאת מגדר הרגיל.

פעולות כאלה היו רבות.

אוסוואלד הגיע היערה, הסתובב בכפרים ליד היער ולא מצא קשר עם הפרטיזנים. במיוחד התקשה בדבר כי חיפש קשר דווקא איתנו. נכנס לאיכר אחד ללון. בלילה הגיעו פרטיזנים לאותו הכפר. ביניהם היה בחור ממיר. הבחור הכיר אותו מיד וסיפר בשבחו בפני יתר הפרטיזנים שהיו איתו. הביאו אותו ליער ושם עמדו לערוך משפט נגדו, בגלל היותו מפקד משטרה גרמנית. הדבר הכה הדים בין כל האנשים שהכירו אותו. התחילו השתדלויות מכל הצדדים. נסעתי עם הקומנדיר שלי לקומנדיר ה_________. אחרי שהוא שמע את כל קורותיו של אוסוואלד, השאירו אותו בחיים, מבלי לתת לו אפשרות להשתתף בפעולות קרביות.

בזמן היותי באטריאד ___________ הייתי זמן מסויים ב_____________ שתפקידו היה לגלות מרגלים, משתפי פעולה ולהענישם.

אחרי שחרור השטחים שלנו על ידי הצבא האדום נשארנו עוד שבועיים בערך ביער למארב על הגרמנים שעוד נסוגו. אחרי זה היינו במינסק בדפילדה של כל תנועות הפרטיזנים של בילורוסיה שהתקיימה במינסק. את הדפילדה קיבל __________.

אחרי זה רבים מהפרטיזנים גויסו לצבא. חלק נשאר לתפקידים ועבודות בתוך השטחים המשוחררים.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial