מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

A.34 - עדות זאב טורני

עדותו של זאב טורני, עדות ראשית. קיבוץ יחיעם

 

תוכן העניינים:

1.      הונגריה

2.      מחנה עבודה

 

אני בא ממשפחה יהודית מתבוללת. אבי היה עורך דין. ידענו שאנו יהודים, אבל לא קיימנו מסורת יהודית, פרט לכמה חגים, והחשבנו את עצמנו לאזרחים הונגריים.

ביום פרוץ המלחמה הייתי תלמיד בית ספר תיכון בבודפשט. המלחמה לא הפסיקה את לימודיי. למדתי עד 1941, אבל אחר כך נאלצתי להפסיק את המשך לימודיי. עד 1941 לא השתנה הרבה במצב המשפחה.

בסתיו 1941 נאלצתי להפסיק את לימודיי והתחלתי לעבוד. עבדתי בחשמלאות, בלי הפרעה מיוחדת, עד לגיוס למחנה עבודה ב-17.4.44. הגרמנים נכנסו לבודפשט ב-19.3.44. הם גייסו מיד חלק למחנות עבודה.

בתקופה זו סימנו בתים מיוחדים ליהודים. אנחנו לא הצטרכנו לעזוב את הבית בו גרנו בבית שסומן בכוכב כבית ליהודים. כשיצאה הפקודה לענוד כוכב צהוב, היינו משוחררים מענידת הכוכב. אבי היה עסקן הונגרי ביוגוסלביה (עד 1933) וכנראה שזכויותיו כאזרח הונגרי מכובד עוד עזרו לו בראשית הגזרות. אבל לאסוננו, לא עמדו לנו הזכויות זמן רב. בשנת 1944, בחודש יוני, נלקח אבי עם מספר עורכי דין יהודיים למקום בלתי נודע. מאז נעלמו עקבותיו. כנראה שהגיע לאושוויץ. אני שרתי במחנה העבודה עד 28.6.1944, בתוך בודפשט. רק לפלוגות שהיתה להן חסינות שוויצרית או שוודית הרשו להישאר בתחומי בודפשט בפלוגות עבודה. את החסינות קיבלתי אישית באופן פרטי (חסינות שוויצרית) על ידי חבר השומר הצעיר משה הרצוג. באיזו דרך השיגו את החסינות, אינני יודע. אני יודע שחברי השומר הצעיר עסקו בזה.

התהלכו שמועות בבודפשט על השמדת יהודים בפולין, אבל לא האמנו בכך. בכלל, היתה זאת מדיניות של בת יענה. לשמועות שהגיעו מפולין כינו בשם בשורות עורב. הציבור הרחב לא האמין בהן ודגל בסיסמה: אצלנו בהונגריה זה לא יכול לקרות. גם אני חשבתי כך. אולי מידת ההתבוללות השפיעה על הלך הרוח "העם ההונגרי האציל ינהג אחרת". היה ידוע שבורחים לרומניה והיו אנשים שניסו לברוח ולא הצליחו. אני לא ברחתי, מתוך שתי סיבות: א. לא רציתי לעזוב את משפחתי.

ב. המראה החיצוני שלי (יהודי) עלול היה לסכן אותי. לא היתה לי אפשרות להסתתר בקרב הונגרים ולא חשבתי על כך.

על פעולות קסטנר היה ידוע משהו. קשריו עם הגרמנים היו ידועים והתייחסנו בהרגשות מעורבים אל זה. היה רושם שתחת הלחץ של הגרמנים מוכן לסגת, לוותר ולהקריב את הרוב למען להציל בודדים. אבל בכל זאת היתה גם גישה חיובית לפעולותיו, מכיוון שהיתה לו עמדה בין הגרמנים והיתה תקווה שיצליח למשוך את הזמן ולדחוק את הקץ.

הקשר שלי עם התנועה היה דרך מכרים. לא הייתי קשור עם שום תנועה. על ידי משה הרצוג קיבלתי גם תעודות מזוייפות, למען לאפשר בריחה מהמחנה בשעת הצורך, אבל לא השתמשתי בהם.

בנומבר 1944 נלקחנו מבודפשט בקרונות משא. היה זה משלוח גדול של יהודים בגיל צבא. היו שם בערך לפחות חמישים קרונות מלאים בשלושת אלפים איש. כולם פלוגות עבודה שהיתה להם חסינות שוויצרית או שוודית. כל אלה הוצאו מבודפשט ל-Koszeg. היו שם שני בתי חרושת: אחד לבירה ושני ללבנים. הם עסקו בחפירת תעלות אנטי-טנקיות. אני לא יכול לספר הרבה על המחנה הזה, כי בלילה השני לבואי לשם, ב-8.6., ברחתי עם עוד שלושה חברים. רצינו להגיע לבודפשט, אבל נתפסנו בדרך על ידי גרמנים, כנראה מהוורמאכט. מאחר שבאותו מקום היה שדה תעופה, אזי חקרו אותנו ארוכות על דברים שונים שלא ידענו עליהם.

אחרי יומיים הועברנו למשטרה ההונגריה ב-Koszeg וגם שם חקרו אותנו על סיבת הבריחה. היחס אלינו היה הוגן. מצבנו היה שלו. לא השתמשו בשום עינויים. לא התעללו בנו. היינו שם עד סוף פברואר. החזיקו אותנו בתא נפרד לארבעה אנשים והעסיקו אותנו בעבודות עזרה למשטרה (שרות). עבדנו אפילו בגסטאפו בעבודות שונות. כל עוד היה לנו כסף, יכולנו לקנות לעצמנו אוכל מבושל מבית מלון, בלווית שוטר. וכשהכסף אזל, האכילו אותנו הם בצורה הוגנת. לא היתה שום אווירה אנטישמית.

בסוף פברואר העבירו אותנו לוינה, לבית סוהר ____________. באותו בית סוהר היו מאות אסירים, בעיקר רוסים, יוגוסלבים ועוד. בתא שלנו היו יהודים וינאים שהתנצרו או יהודים בנישואי תערובת. שם היינו עד לשחרור וינה ב-5.4.45. בזכותם של היהודים הוינאים שהיו בתא שלנו היו לנו תנאים טובים (היינו כחמישה עשר איש בתא). גם היחס של הסוהרים היה הוגן. היינו מבודדים בתא ולא היה לנו קשר עם אסירים אחרים.

רק לפני השחרור הרגשנו בשינוי באווירה בהית הסוהר. פה ושם בקעו קולות שירה מתאים אחרים. עד לשחרור פחדנו שמא יחסלו אותנו, אבל כל האסירים שוחררו ואיש לא נפגע (לפי זכרוני).

האכזבה הראשונה מהצבא האדום היתה לי עוד בוינה. בקושי רב יכולנו לצאת מוינה. לא העריכו את העובדה שאנחנו יהודים, לא זכינו בהקלות כלשהן. נעזרתי על ידי ידיעת השפה היוגוסלבית. עשו לנו הרבה צרות ביציאה מאוסטריה. גם יהודים משוחררים נלקחו למחנות צבא ונשארו שם חודשים. הצבא האדום התייחס לאוכלוסיה כולה, וגם ליהודים, כצבא כבוש אחרי שנות מלחמה רבות. לפעמים נעזרו יהודים על ידי חיילים בצבא האדום שהיו יהודים.

תקופת המלחמה שינתה את אורח חיי בלי ספק, כי לא הייתי בא לארץ ולא לקיבוץ. הייתי ודאי ממשיך כאזרח הונגרי, לפי מסורת אבותיי.

תעודות לא נשארו בידי מתקופת המלחמה.

אני ממליץ להתקשר עם משה הרצוג, שהיה פעיל בתנועת השומר הצעיר. היו לו קשרים רבים ויש לו ודאי פרטים רבים על תקופת השואה בהונגריה.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial