מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

A.30 - עדות שטפי אהובה פרידמן-נוימן על המרד הסלובקי

 

עדותה של שטפי (אהובה) פרידמן-נוימן

נמסרה בהדר יוסף 22.5.1962 לידי אלי שדמי

 

ילידת 1915 מהכפר רוזהון על יד קושיצה, כעת בונצואלה.

חברת קן קושיצה בשנים 1930, יחד עם חיים שוורץ, קבוש וכו'.

בימי מלחמת העולם השניה ניהלה מסעדה קטנה בכפר שהיה לא הרחק מהגבול ההונגרי הסלובקי בסביבות קושיצה. בעלה, לצי נוימן, היה בשירות העבודה של ההונגרים. היו לה קשרים טובים עם איכרי הכפר, שוכני הכרמים שבגבול, ובעזרת בעלה של משרתת אימה הזקנה, נהגה להעביר אנשים, קרובי משפחה הקשורים בהשומר הצעיר, דרך הגבול בשני הכיוונים. תחילה מסלובקיה להונגריה (אהובה דבידוביץ, יושקו ואניצ'קה ווייזר ואחרים) ואחר כך חזרה. זה עלה כשבע מאות פנגי לגולגולת. כשנכנסו ההונגרים להונגריה חזר הבעל משירות העבודה עם מחלת לב. קיבל אמנם על כך תעודת רופא בקושיצה, אבל יעצו לו יחד עם זה להסתלק מהשטח. עברו, אם כן, עם עוד משפחות לסלובקיה ושמו פעמיהם לפרשוב. שם פנתה לאותם חברי השומר הצעיר שהיו שולחים אליה את האנשים לגניבת הגבולות. הסתירו אותה אצל צועני. כשהוחמר המצב והתחילה אבאקואציה של ה-Vynimry (יוצאים מן הכלל), עברו לברטיסלבה. היו להם ניירות אריים, אכלו במין מטבח של הג'וינט והיא עבדה כעוזרת בסביבת ברטיסלבה.

בזמן המרד עברו מברטיסלבה לבנסקה ביסטריצה. הלכו לבית הספר היהודי, שהיה כבר מלא וגדוש פליטים יהודיים, וכאן אמרו להם שאין מקום ושלחו אותם. איכשהו מצאה מכבסה בחצר אחד הבניינים ברחוב הראשי Dolni בקרבת הכיכר, שבעלת הבית הסכימה לתת להם לגור שם. הבעלים התגייסו מיד לצבא המתקוממים וקיבלו תשלום חיילים וזמן מה אכלו גם במסעדת הקצינים, עד שיצאו לחזית. אחר כך הגיעו המון צעירים יהודים ממחנה נובאקי ורבים ביניהם, אנשי השומר הצעיר, היו רגילים לבוא להתרחץ או לאכול במכבסה שלה, היו תמיד מביאים משהו: ביצים, בשר וכיוצא בזה. במקום היתה מיטה צרה וספה. כשהגיע יושקו ווייזר עם אניצ'קה, שהיתה הקרובה של שטפי, הושכבה אניצ'קה על המיטה, כי היתה חולה והיה לה סקורבוס  בפה.

בנסקה ביסטריצה הוצפה אז המוני צבא ופליטים ואוכלוסייתה גדלה בן יום משנים עשר אלף לשישים אלף, ולכן היה מחסור רב בדירות ובמזון. קשריה עם הצעירים מהשומר הצעיר נבעו מזמן פעולתה בגבול וכן מתוך יחסי קרבה משפחתית עם בחורתו של יושקו ווייזר ואחרים. אגון היה מבקר אצלה הרבה וגם נתן לה כסף. על הצנחנים הישראליים שמעה אולי עוד בדרך מברטיסלבה. גם הם היו מתכנסים במכבסה שלה להתיעצויות, אבל אז היו שולחים אותה החוצה.

כשהמרד הלך ודעך, באו אליה אגון ואחרים והפצירו בה שתצטרף אל הקבוצה בהנהגת הצנחנים הישראליים ותעלה איתם להרים. חושבת, שהסיבה היתה, שהם ידעו כבר שבעלה נפל בחזית ב-Ostia _______, אבל לה לא סיפרו. פעם אמרו לה שרק שנפצע, רגלו נקטעה והטיסו אותו לבית חולים בקייב. הטילו עליה שתהיה אחראית לאוכל. לקחה איתה גם את ידידתה ארז'י קליק, אשר בתור אשת רופא התמצאה בחובשות. בסוף אוקטובר עלו עם קבוצה של כארבעים איש, ובתוכם הצנחנים ויהודים צעירים וגם זקנים, בעליה קשה ומייגעת למקום גבוה מעל הכפר בוקובץ (היא אינה זוכרת את שם המקום).

ההתקפה באה כחמישה-שישה ימים לאחר ששהינו במקום והאנשים היו כל אותו זמן עסוקים בסחיבת האספקה והציוד מהכפר בשבילים מרופשים למעלה, ורק מעט הספיקו לחפור בונקרים אי-שם. רובם גרו בסוכות מענפי אורן, שהגשם חדר לתוכן והדיירים היו כל המן רטובים. אני גרתי בצריף עם אגון, הילי, ארז'י, אניצ'קה ואחרים. אני הייתי ממונה על המטבח, שהותקן מכמה אבנים גדולות שחוממו בעזרת מדורות. לא היה לנו די מזון ולא ידענו כמה זמן נצטרך לשהות בהרים, ולכן ליקטנו פטריות למרק, קלינו על האש מיני לביבות (פלצקי) במקום לחם. אניצ'קה עזרה לי, כי למרות חולניותה היה לה כוח התמדה רב. בזמן העליה להר היה עוזרנו העיקרי הילי, שהיה נער יפה וחמוד כבן שבע עשרה.

ההתקפה באה אותו לילה בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר. העמדתי לבשל את הקפה והיות והרגשתי את עצמי מזוהמת מאד, התפשטתי מכל המעילים ואמרתי לאניצ'קה שאני הולכת להתרחץ על יד הפלג הקרוב. כשחזרתי משום ורק המכנסים וכותונת דקה לעורי, שמעתי רעש ויריות. קפצתי כמו שהייתי מהצריף ורצתי לבין העצים. נפלתי לתוך בור או שוחה, שבה כבר היו איש ואשתו מן המחנה שלנו, שאת שמותיהם לא ידעתי. הם הוציאו מגופי את רסיס הפגז, שפצע אותי קל. אותו פגש שהרג את אגון. התכסינו, איני יודעת במה, ושהינו שם כשלושת רבעי השעה, עד שעברה כל המהומה ושמענו שאנשי וולסוב, אשר התקיפו את המחנה, מסתלקים בסך. אז יצאנו מן השוחה והתקרבנו לצריף וראינו את כל ההרג (אגון, ארז'י ועוד אחרים, שאיני זוכרת) והילי, שהיה פצוע קשה. היה שם כבר אחד הצנחנים הישראליים שהיה במדים. החזרנו את המעיים של הילי לתוך הבטן וחבשנו איכשהו. ארז'י המתה נשדדה והיתה כמעט ערומה. מצאתי מעיל של אניצ'ה שהיה תלוי על מסמר והתעטפתי בו ופוצו הביא לי כובע עם אוזניות ושָל, שנטל אולי מהמתים.

הילי בכה והתחנן, אבל הישראלי רמז לנו, שאין כל אפשרות לקחתו. הבטחנו לו שנחזור בהזדמנות ראשונה. שמנו לידו מזון והסתלקנו בכיוון להרים, אבל התחלקנו לקבוצות קטנות. הישראלי, עם עוד שניים, הלכו בכיוון אחד, אני עם המשפחה שפגשתי בבור לכיוון שני. בדרך פגשנו עוד איש זקן והלכנו בהרים. אחרי נדידה של כחמש שעות פגשנו חוטבי עצים וסיפרנו להם שלמטה, בצריף, שוכב פצוע וצריך להעביר אותו. היינו כחמישה ימים ביער, איני זוכרת ממה חיינו. התחיל לרדת שלג. בסוף ירדתי לכפר קטן, שאיני זוכרת את שמו, רק שהיה שם מין בית חרושת קטן. שם שמעתי מפי איכרים שאת הילי העבירו לבית החולים בבנסקה ביסטריצה. נשארתי שם כשבועיים, מוסתרת באחת הבקתות. אחר כך סיפר נער, שאצל הנוטריון של הכפר אפשר לקבל ניירות. הלכתי שם יחד עם פרטיזן צ'כי צעיר, שהסתתר בבית סמוך, ושנינו הופענו כאח ואחות בניירות. בצאתנו מהמשרד, פגשנו את המהנדס פרידמן מהקבוצה שלנו, שכבר פעם פגשנוהו בהרים והוא נתן לי כסף, כאלף כתר.

הגעתי לבנסקה ביסטריצה בבגדי איכרה, ומשמיכה צבאית תפרו לי קרפצה (מגבי לבד), כי רגליי התנפחו מן הכפור. הלכתי לבית החולים אל הילי. בגלל פצעיו אי אפשר היה לקבוע שהוא יהודי, והנזירות נשבעו שהוא נוצרי ותלו לו צלב.

הוא ביקש שאסתלק וגם הנזירות גרשו אותי.

שהיתי רק כמה ימים בבנסקה ביסטריצה. אחר כך כמה שבועות בכפר סברלבי _________, בכיוון לזבולן. לא ידענו אז עוד כלום על קרמניצ'קה וגם על גורל הצנחנים לא ידענו מאומה.

בואם של הצנחנים עשה עלינו רושם רב. לא ידעתי במה הם עוסקים, אבל את כל הקבוצה שלנו הם ארגנו והם השיגו את הציוד ואת הנשק.

 

(מדבריה של המארחת הגברת בריק מסתבר, שגם היא ובעלה נשבו על ידי אנשי וולסוב בסביבה {פראשיבה} ועם מאות יהודים הובאו לכפרי סבטי אונדריי. כאן נחקרו והובלו לבנסקה ביסטריצה. היא ועוד כמה נשים שמראהן לא היה יהודי, שוחררו שם. אבל אחיה, רופא פרטיזן, שגידל זקן, הוכנס לבית הסוהר וגמר בקרמניצ'קה. בשעת האקסהומציה קבעו שידו היתה בקרשים. אינה יודעת האם זה נגרם בשעת ניסיון של בריחה או על ידי עינויים).

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial