מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

A.29 - עדות מיקי קריינר על המרד הסלובקי

                                                                                    רמת יצחק 1962.VII.14

לעקיבא שלום רב!

קודם כל מבקש אני סליחה ממך, שרק כעת אני כותב תשובה על מכתבך.

הייתי שבועיים בצבא, וגם קצת עצלנות וכל מיני עסקים משפחתיים מנעו ממני להתיישב ולכתוב (איך אמרו אצלנו: תירוץ טוב, אבל בכל זאת גנב!).

בקיצור! הייתי אצל דודה קולב. היא זוכרת את פרשת התרגום של הספר, והיא גם זוכרת שמסרו את זה לספרית הפועלים. אין לה בבית כל דבר בקשר לכתב-יד הזה של רפי. לשם בטחון היא עברה על כל הניירות ודוקומנטים של הדוד, אבל כלום.

שוב פעם הצטרכתי להפסיק את המשך כתיבת מכתב זה. ערב אחד באו אורחים (בהמוניהם), ערב אחד הייתי עסוק בישיבת מועצת עובדי בית החרושת שלי וערב אחד הלכתי לאסיפה עם ברזילי, ככה שרק היום (יום חמישי) הצלחתי להתפנות לשעה קלה.

בקשר לבקשתך על רשימת החברים, שנפלו במרד ובמחתרת. ידוע לי רק על אותם האנשים שהשתתפו איתנו עד לדיכוי המרד ואת אלה שהשתתפו במסע להרים ביחד עם הצנחנים הישראליים. ביניהם פוצקי שימקו (ניטרה), האלאס מברטיסלבה, פוצ'י מפרשוב וביניהם גם אחי שמואל. הוא נתפס ביחד עם חביבה רייק. הובא לבית הסוהר בבנסקה ביסטריצה. בעזרת הניירות הנוצריים הצליח להשתחרר מידי הרוצחים, ואפילו קיבל תעודת מעבר מהשטח הפרטיזני (לשעבר) עד לברטיסלבה. שם קיבל כתובת של בונקר בניטרה. בבונקר הזה פגש את שרגא ווייל. זמן קצר ישב במקום בטוח זה, עד שנזכר שיש לו איזושהיא מזוודה בברטיסלבה. למרות ששרגא ניסה לשכנע אותו, שאל יכנס להרפתקה כזאת, הוא בכל זאת נסע. וברכבת שעברה את טרנבה, באה ביקורת חמורה של אנשי גסטאפו והגרדיסטים, נתפס, ואחרי מכות איומות הובא לסרד (אחותי היתה שם וסיפרה לי איך היה נראה). משמה גורש לברגן-בלזן, ואחרי שקיבל טיפוס נחתם גורלו.

מחברי מרדנים רוב האנשים לא עברו להונגריה, ורובם גורשו. פגישה אחת נחרטה בזיכרוני ואני לא אשכח אותה. זה קרה לפני כעשרים שנה. בסוף יולי 1942, כשנתפסתי בבודפשט והעבירו אותי דרך הגבול בלילה, ואני ברחתי לעבר סלובקיה, הגעתי אחרי הליכה של כשבע עשרה שעות לטרנבה. קיבלתי שם אוכל ובגדים ונעלים (את שלי גזלו ממני שומרי גבול ההונגריים). נסעתי לטופולצ'אני. רכבת שלי הגיעה ל____________. בלי ניירות, בלי כלום, ישבתי על יד החלון ומלא פחד הסתכלתי החוצה. פתע פתאום מגיעה רכבת קטנה (__________), גדושה עם בני עמנו. המן אנשי בטחון ושומרים פאשיסטיים תופסים עמדות על יד הרכבת הקטנה הזאת. זאב פרידמן (אוסקר), אחד החברים הטובים שלנו בפלוגת  _________, ובטרנצ'ין. הוא הסתכל עלי ואני עליו, בלי מלים, בלי זעזוע חיצוני הקטן ביותר. החלפנו ברכות. כאב גדול עבר בליבי. ידעתי שהוא נוסע לז'ילינה ומשמה הלאה...

בטח אתה זוכר אותו מטרנצ'ין, מהפלוגה: בחור מסור, חביב ונאמן בלי גבול. הוא בא לפלוגה מסלובקיה המזרחית. אני כבר לא זוכר בדיוק מאיזו עיר. קובי בטח יודע. היה פועל מצטיין בפלוגה טרנצ'ין (_______).

היה ב "___________" במחנה בחור בשם אנדור רוט Andor Rot (הוא השתייך לקיבוץ אלמונים). בחור מצויין ובעל אופי חזק. השתתף בקרבות, ונפל ממש כגיבור. וצבי רוט מסבינוב. אצל אמה זיס יש תמונה ועליה כתובים הרבה שמות של פרטיזנים וחברי התנועה שנפלו.

קשה לי לא להיזכר במנו יונגר ובאהרונצ'יק רוזנפלד (פליט מפולין), בחור אמיץ וזריז. היתה לי פעמיים הזדמנות לעבוד איתו. ב-1944, בחודש מרץ או אפריל, העברנו שתי חבילות של רובים למחנה נובאקי; ובהזדמנות שניה שלח אותנו הנסי ווויס בברטיסלבה לפגישה עם איש שהוא יעביר לנו אקדחים. לא רחוק מתחנת שידור הסלובקית פגשנו באיש הזה. היה זה יולו הורבט. אני לקחתי את האקדחים ואהרונצ'יק שמר עלי כל הדרך עד לדירת הנסי וויס. אני לא יודע, אבל בטחון כזה היה לי ביודעין שהוא מלווה אותי.

פרשה מיוחדת היא – הבריחה להונגריה, ובקשר לזה אני הייתי רוצה רק לספר לך את עמידתו האיתנה של דודה שטרן. אחרי טילטולים רבים הביאו את הקבוצה שלנו (אחרי שנתפסנו), שמנתה חמישה אנשים, דודה שטרן, מייקל ברגר, אברי פישר, בחורצ'יק בשם לנדא (ממכבי הצעיר) ואני לפני שופט מחוזי בנובה זארקי. על ההודעה שנתקבל סניגור ממשלתי הודיע דודה בשמנו שאנחנו מוותרים על החסד הזה, ודודה לקח על עצמו להגן עלינו. בשעה שהתקיים הדיון בבית המשפט המחוזי והביאו אותנו לפני שופט, קרא לנו השופט: _______________________.

אחרי הפרוצדורות, אחרי הנמקת החוק אשר לפיה אנחנו נשפטים, התחיל דודה לנאום את נאום ההגנה, שהיה ארוך והיה מזעזע. בתום הנאום היה שקט באולם בית המשפט, לא השופט, לא התובע ואפילו לא אנחנו לא יכולנו להתאפק ודמעות ירדו מעינינו. הוא סיפר על הפאשיזם הסלובקי, על סבל של העם היהודי בכלל ויהדות סלובקיה בפרט. הציג את הגרדה הסלובקית ככנופיית שודדים, בני בלייעל במדים, וביקש מהשופט לתת לנו מקסימום עונש: לפי דעתו, יותר טוב בבית הסוהר ההונגרי מאשר העברה לידי הפאשיסטים.

בבית הסוהר המחוזי היו כמה אנשים מהתנועה וגם מתנועות נוער אחרות. לפי בקשתנו, ריכזו אותנו בחדר אחד גדול (כאן פגשתי גם את אחי שמואל). כמה ימים בילינו כל החבורה בשירה ובמצב רוח טוב. היה זה קצת אור בחושך הגדול השורר מסביבנו.

הזמן פועל לרעת כושר זכרוני. לא כל הדברים זכורים לי היטב, וגם שכחתי שמות וגם אנשים.

אני מבקש שוב את סליחתך בעד האיחור. תמסור דרישת שלום לבבי לציפקה ולילדים, כמו כן לשמואל ואסתר'קה ולילדים.

דרישת שלום למשפחת מורגנבסר.

בידידות, מיקי וורה.

תמונת אחי – היא יחידה שיש לנו. אנא, שמור עליה. תודה!

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial