מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

A.2 - עדות משה קגן

עדות משה קגן

 

קרמניץ 1922, פולין – עכשיו ברית המועצות. בשנת 1939 הייתי בקרמניץ, עיר מולדתי, ואז כבשו הסובייטים את העיר. באותה התקופה התחסלה תנועת השומר הצעיר בפקודת השלטונות. חלק מהתנועה מהכשרת גרודנו הצליחו לפרוץ להם דרך לריכוז וילנה ובחלקם אף הגיעו ארצה ונמצאים, קצתם, בקיבוצים שלנו וקצתם הסתדרו בנפרד. ההכשרה שלנו, אשר השתייכה לסלונים העיר (לפני התחלת ההכשרה), לא קיבלה משום-מה הוראות ממרכז התנועה ונאלצנו להתפזר. בברית המועצות היה מחסור בטכנאי שיניים. אני נסעתי בסוף שנת 1940 לבאקו כבעל מקצוע מקצוע זה. בבאקו שהיתי עד פרוץ המלחמה בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות, 1941. ההורים נשארו בקרמניץ: אמא, אבא ואחות נספו בגיטו קרמניץ.

כחודש אחרי פרוץ המלחמה, העירוני בלילה, דרשו תעודות וכ"אלמנט בלתי רצוי" (פולניה – "שטח האויב") נשלחתי לעיר קראסנווק Krasnowock – נמל על הים הכספי; עבדתי בבית חרושת לתיקון ספינות כחשמלאי. רציתי להלחם. כמה פעמים הגשתי בקשות ליציאה לחזית. בקשותיי נדחו. אלא שלחנו לבטליון עבודה בסביר קראסנווק Krasnowock. בשנת 1942 עבר דרך נמל קראסנווק צבא אנדרס, אשר הלך לפרס לחזית המערבית. גם אליהם רציתי להצטרף. ביניהם גם פגשתי כמה חברי תנועה. לא נתקבלתי. המשכתי לעבוד בבטליון "עבודה". ב-1943 קיבלתי הודעה בעתון שמתארגן צבא פולני חדש על ידי הסופרת ונדה וסילבסקה וגנרל בערלינג Barling בעיר סיעלצה Sielce כמאה-מאה וחמישים קילומטר ממוסקבה. ברחתי ביחד עם קבוצת יהודים אשר חזו במצב כמוני לשם, ונתקבלנו לצבא הפולני. היה זה, כאמור, בתחילת 1943. אחרי כחודש אימוני טירונות, נשלחתי לבית ספר לתת-קצינים (Podoficer) בתוך המחנה סיעלצה. השתלמתי כסייר.

באוקטובר 1943 יצאנו לחזית לעיר לענינו Lenino שבקרבת סומלנסק Smolensk. הייתי בחטיבת טאדעוש קוסציושקו Tadeusz Kosciuszko בגדוד הראשון, במטה המודיעין. תפקידי – לאסוף ידיעות מהתצפיות של הסיירת, אשר עקבו אחרי האויב. פתחנו בהתקפה ב-1 לאוקטובר 1943. הקרב הראשון נמשך יומיים – התקדמנו כשניים-שלושה קילומטרים, כבשנו את הקו הראשון של הגרמנים; התקפתנו אבל נבלמה על ידי האויב. היו לנו אבידות רבות. חלק מהחיילים (הקצונה) הפולנית ערקו לצד הגרמנים. אחרי הקרב הקשה הזה קיבלנו פקודה לסגת ולהתארגן מחדש. הצטרפתי לבטליון-סיור Zwiadowczy Navciarski Batalion. תפקידנו היה לשמור על הקו השני של החזית בפני חדירת הגרמנים.

ב-1944, עם התחלת האופנסיבה של הצבא האדום, התקדמנו ביחד איתם (אנחנו בחטיבה הפולנית). השתתפתי בכיבוש פראגה, פרוור ורשה ב-14.9.1944 ב-15.1.1945 השתתפתי בכיבוש ורשה; אחרי חודשיים של קרבות, עברנו את גבול פולין-גרמניה שלפני המלחמה וכבשנו את יאסטרוב Jastrow הגרמני, את Tempelburg-Frydland Pomorski.

כבשנו את פרוורי שצ'צ'ין שבגרמניה והגענו עד לנהר האודר ב-16-18.1945 עברנו את האודר בקרבות וכבשנו את בעלועדער Balweder והגענו עד לאוראניענבורג Oranienburg, שלושים קילומטרים לפני ברלין. ב-23.4.45 קיבלנו הודעה מהמפקדה להשתתף בכיבוש ברלין. לחמנו בברלין ארבעה ימים ברחובות Shiller-strasse, Bismarck-strasse. הקרב היה אכזרי. ב-2 במאי, בשעה שמונה בבוקר, הגרמנים נכנעו. ב-7.5.45 קיבלנו פקודה לחזור לפולין, בגלל שהפאשיזם הפולני הרים ראש והתחיל בפוגרומים נגד יהודים פולנים וגם רוסים. אנחנו נפגשנו איתם בקרב בסביבת ביאליסטוק. שמם היה Polskie sity narodowe ובקרב קצר הנחלנו להם מכה והם נכנעו. לאט לאט הם נעלמו מהזירה. הם מסרו את הנשק והממשלה הפולנית, בראשותו של בירוט, שלחה אותם לחופשי. ב-2.3.1946 קיבלנו שחרור מהצבא הפולני. יש בידי צילומים מגרמניה הכבושה מזמן הקרבות וגם של חבריי בצבא הפולני, ביניהם יהודים.

 

אותות ההצטיינות שלי:

1)     מדליה של Zastuzonym na polu dzwaty 12-13/1943-1944

2)     מדליה של ראש ורשה (מדליה רוסית) Za oswobodzenie Warszaey

3)     מדליה פולנית Za Warszawa

4)     מדליה פולנית Za Odv5, Nysg Batyk

5)     מדליה רוסית Za wziscie Berlina

6)     מדליה רוסית My powiedzieli Zwycigstwo

7)     מדליה פולנית Zwycisitow I Wolnosc

8)     מדליה פולנית Odznaka pierwszrej Wavsnawskiej Dewizji Piechoty im Tad Koscinszki Lenino – Berlin

Odznaka Grunvabd Berlin

 

מצורף לכל המדליות הנ"ל יש לי תעודות ברוסית ובפולנית הקשורות עם המדליות האלה. יש לי תעודות רשמיות על כיבוש כל מיני ערים גרמניות ופולניות והבאות תודה בשם הצבא על השתתפותי בקרבות. נמצאת ברשותי Medal Zwycisstwa Wolnosci-Dyplom חתום בידי Midnat Zymierski מארשאלעק פולסקי על החתום: Odznaczanie Zotnievzowi domokray. מטה הכללי של הצבא הפולני: יש לי ה-Ksisreczka Wajskowa תעודה על גמר בית ספר לתת-קצינים.

נמצאות בידי תעודות אודות התנועה אשר קמה לאחר המלחמה.

 

השתחררתי מהצבא ב-1946 אבל עוד לפני זה, כאשר היינו ברגימנט הראשון בורשה-פראגה, שמעתי אודות התארגנות התנועה מחדש. קיבלתי כתובת הנהגת תנועתנו ברחוב פוזננסקה 14. שם השתתפתי בארגון התנועה. תפקידי: ארגון קן השומר הצעיר אוטוואצק. נמצא שם בית ילדים של ילדים ניצולי השואה.העבודה במחתרת, בלי ידיעת הנהלת הבית. עבדתי עם נינה, כעת חברת קיבוץ יקום.

עשיתי פעולות ארגון גם בין הרפטריאנטים הצעירים מברית המועצות בזמן הזה. יולק ברזילי היה באותו זמן שליח הארץ בורשה. דרך ארגון הידידות פולין-ישראל באתי איתו במגע. הוא העלה תכנית לנסוע לברית המועצות ולקרב אותה לענייננו. הוא קבע לי את הכינוי משה החיים (                   ). השם הזה נדבק לי וככה קראו לי חברי התנועה. קישרתי את יולק עם נציג ברית המועצות. יולק לא הצליח לקבל אשרת כניסה לברית המועצות. מתפקידי בין היתה היה גם להעביר את כספי ג'וינט וגם סיוע ג'וינט במזון, תרופות, כסות, לקיבוצים שלנו ברחבי פולין. התנועה התחזקה. השתתפתי בארגון מחנה קיץ-חורף של תנועתנו. עמדנו בקשר תמידי עם שייקה ויינר, נחום בונה, זלמן זלברפרב, בנימין טננבוים, כליף – שליחי הארץ. בין 1947-48 עבדתי בהקמת קנים בבתי ילדים בתנועה בעיר ליגניצה ובקן רייבנבך – דז'ירז'וניוב. בליגניץ באתי במגע עם חברי קיבוץ ליגניץ, כעת חברי אילון. החברה שפרה, כעת במענית, עבדה ביחד איתי בבית הילדים אשר בליגניץ. עם ארגון פעולת הבריחה מפולין, עברו את הגבול כמה קבוצות ילדים מבית הילדים שלנו – ארצה. עוד קודם לכן ילדי אוטוואצק הועברו אלינו, אל בית הילדים שלנו, בביאלי קאמיען ומשם לצרפת, לבית ילדים לעשון בדרך ארצה. הילדים האלה נמצאים בחלקם ב"עמיר". אחרי שהעברנו את ילדי ליגניץ ארצה, נסעתי לארגן את הקן ברייכנבך– דז'ירז'וניוב. הקן הוקם והשתתף בכל פעולות התנועה. החניכים האלה בחלקם היו בהכשרה בביעלאוה והגיעו ארצה לקיבוצים: רבדים, עין שמר ומסילות. בשנת 1948 מתפקידי היה להעביר קבוצת מבוגרים מתנועתנו ארצה, דרך צרפת. במרסיי עזרתי להעביר קבוצת ילדים משמה ארצה. אנו עלינו עם האוניה "ניו-יורק", הגענו לחיפה לראש השנה 1948. הצטרפתי לגרעין ליגניץ, אשר אז היה נמצא בקיבוץ שמיר. זה לא היה קיבוצי מלפני המלחמה. כל חבריי מהתנועה ניספו בגיטו (אחד נמצא בארץ, אי שם), לכן הגעתי לקיבוץ שמיר בתור בודד, כיוון ששהתה בו קבוצת חברים מקיבוץ ליגניץ, אשר עבדתי יחד איתם בבתי ילדים בתנועה. בקיבוצי הינני חבר מן השורה – פעיל בשטח תרבות בתוקף היותי צייר, חבר בארגון הציירים של הקיבוץ הארצי. בשמיר נתתי יד בהקמת חדר האוסף הארכיאולוגי. נשארתי בריא, המלחמה אף חישלה אותי. אין כעת קשר עם חבריי מאז ואין גם ארגון המאחד אותנו. הינני נשוי, אב לשלושה ילדים. זאת היא עדותי הראשונה מן השואה. יש בידי תעודות, מדליות ותעודות הצטיינות בקרבות. צילומים מהתנועה מסרתי לארכיון מרחביה. יש בידי צילומים מהמלחמה. הינני משער כי ישנן תעודות שונות אצלי חבריי מליגניץ, כעת בקיבוץ אילון.

 

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial