המרד היהודי הראשון על אדמת פולין הכבושה, מסופר על-ידי אחד ממארגני המרד ומפקד הפרטיזנים, שלום חולבסקי, כשתיאור האירועים ורישומם רוויים חוויה אישית עזה.
1973, 228 עמ'.
דוד קליין, נער בן שש עשרה, שבראשית שנות הארבעים חי עם משפחתו בעיר ברטיסלבה, חווה יחד עם משפחתו ואנשי קהילתו את אימי התקופה. הוא התגורר ברובע של יצאניות, ובהתבגרותו התוודע אל אחת מהן. בתוך כך נוחתת על יהודי העיר פורענות נוראה. הוא ניצל ומתגלגל למחנה ריכוז גלייוויץ - ממנו מצליח להימלט.
1999, 240 עמ'.
קורות יהדות ביילורוסיה המערבית במלחמת העולם השנייה. יהדות שורשית ותוססת זו רשמה פרקי גבורה בימי האיימה הטראגיים. תמרורי דרכה היו לחימה והצלה, מרד בגטאות, התקוממות ובריחה ממחנות עבודה למפלט היחידי שנותר: מעבה היער.
1982, 368 עמ'.
בשנות השואה רשם המחבר והחביא בעיר ריגה רשימות, אותן מצא לאחר השיחרור ממחנות הריכוז, ולפיהן כתב בשעתו את קורותיו על אדמת לטביה וגרמניה: ריגה, קולדג'ה, קייזרוואלד, שטוטהוף, מגדבורג, גרדן. 1975, 152 עמ'.
חדור הכרה כי הוא מתעד את כיליון עמו, סיכן שמחה גוטרמן את חייו ברשמו על פיסות נייר ארוכות את המתרחש לנגד עיניו בשואה. בהתבוננות מדויקת מגולל המחבר את פרשת יסוריה של קהילת פלוצק בפולין: החרדות שלפני פרוץ המלחמה, כניסה הגרמנים, דרך הייסורים הארוכה של התעללות והשפלה, עד הגירוש אל מחנות ההשמדה. סיפור חשיפתו של כתב היד ונדודיו לאחר המלחמה הוא סיפור מרתק בפני עצמו. פתח דבר, אחרית דבר ואיורים מאת יעקוב גוטרמן, בנו של המחבר. בשיתוף יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה.
2004, 299 עמ'.
טרילוגיה מאת חווה רוזנפרב ראתה אור ביידיש בתל אביב בשנת 1972 והופצה ברחבי העולם היהודי. הספר מתאר את הווי חייהם של יהודי לודז' ואת גורלם ערב המלחמה והשואה. הוא נכתב במתכונת סיפורית. למרות המסגרת של אירועים כרונולוגים, הספר לא מתיימר להוות תעודה היסטורית מדויקת. דמויותיהם של הגיבורים - להוציא את מרדכי חיים רומקובסקי ודמויות משניות אחדות, שאישיותן מתוארת מתוך פרשנות חפשית - הן פרי דימיונה של המחברת. הספר זכה לפרסים בקנדה ובארגנטינה.
1978, 1200 עמ'.
לידתה של תנועת הנוער הציונית-כללית "עקיבא" בגליציה חופפת את סיום שנות המשבר של "העליה הרביעית" ופתיחת עידן חדש בציונות המגשימה. מחקר תיאורי המעלה את חיפושי הדרך של דור חלוצי שלם ופעולותיו המחתרתיות במלחמה נגד גרמניה הנאצית.
1988, 320 עמ'.
זכרונות של ילד, אשר בורח מגטו ורשה ומבקש מקלט אצל איכרים פולנים. המחבר כותב: "יותר מכול נחרט בזכרוני חודש פברואר של שנת 1942. פברואר השחור, אני מכנה אותו, ביני לביני, עד עצם היום הזה. הייתי אז ילד כבן עשר שהוריו נטשו אותו לגורלו -כל אחד מהם בדרכו- בתוך המלחמה הנוראה ההיא. שוטטתי לבדי בין כפרי פולין, הולך ומתרחק מוורשה עיר הולדתי, מבקש מפלט ומקלט אצל מי מהאיכרים, שיעניק לי מחסה ומזון. פברואר נורא היה החודש ההוא. צבוע בשחור המלחמה ובלובן השלג".
2007, 90 עמ'.
לראשונה בהיסטוריוגרפיה של השואה בישראל מתוארים הקמתו, תולדותיו והחיים היומיומיים של מחנה נשים בינלאומי בפיקוחו של מחנה הריכוז בוכנוולד בגרמניה. המאבק על הקיום, ההתארגנות החברתית, הטרור והגזירות של הפיקוד הגרמני, הפעילות התרבותית, אוסף שירים שנכתבו שם.
שיתוף יד ושם- רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.
1997, 278 עמ'.
בחוברת המופיעה לציון שישים שנה למרד גטו ורשה, נעשה ניסיון להציג פנים מגוונות של דפוסי ההתנגדות בגטו בכל תקופת קיומו, באמצעות דמויותיהם של אחדים, מעטים אך מייצגים, של אלה שנאבקו ושרצו לסייע. בחוברת הביוגרפיות של: אירנה אדמוביץ, טוסיה אלטמן, מרדכי אנילביץ', אברהם (אברשה) בלום, אברהם (אדולף) ברמן, שמואל ברסלב, יצחק גיטרמן, אליעזר גלר, שמעון הוברבנד, רישרד ולבסקי, אריה וילנר, יוסף לברטובסקי, צביה לובטקין, פרומקה פלוטניצקה, זישא (אלכסנדר) פרידמן, פאוול פרנקל, יצחק (אנטק) צוקרמן, אדם צ'רניאקוב, ישראל קאנאל, יצחק קצנלסון, יאן קארסקי, יאנוש קורצ'אק, יוסף קפלן, עמנואל רינגלבלום, יצחק שיפר, ולדיסלב שלנגל.
2003, 76 עמ'.
שלמה קלס מתמקד במחקרו במעבר גבולות ומחתרת ציונית שהתארגנה בראשית ימי מלחמת העולם השנייה מספטמבר 1939 עד יוני 1941, בשטחי פולין המסופחים לברית המועצות. הספר מקיף שלוש מסגרות פעולה שונות: א. ההתארגנות וההליכה לגבולות, לרומניה ולליטא; ב. הבירורים הרעיוניים בריכוז בווילנה; ג. הפעולה במחתרת תחת השלטון הסובייטי. העבודה בנוייה על יסוד עדויות, פירסומים, תעודות וזכרונות אישיים.
1999, 356 עמ'.
קובץ סיפורים המתארים את חייו של ילד יהודי בתקופת הכיבוש הנאצי בקרקוב, פולין. ביום הולדתו השישי פרצה מלחמת העולם השנייה. במשך תקופת המלחמה שהה עם משפחתו בקרקוב, הם החליפו מקומות מגורים שוב ושוב, עד שמצאו מחבוא אצל ידיד-משפחה פולני, עד השחרור.
2000, 170 עמ'.
סיפורה של קבוצת אנשים צעירים המיטלטלת בעולם מתפורר. חברי תנועות הנוער הציוניות אינם מוכנים לוותר על חלום הנעורים של הגשמה ועלייה לארץ-ישראל. תנועת השומר הצעיר עוברת לפעילות מחתרתית חשאית באזורים שסופחו לסובייטים, במטרה "לשמור על הגחלת", לשמר את התנועה ואת דרכה החינוכית עד יעבור זעם. בעיני השלטון הסובייטי זוהי פעילות חתרנית חמורה. הם נכלאים, נחקרים ונשלחים ללא משפט ל"מחנה לעבודה ולתיקון המידות" בסיביר. תוך מאבק יומיומי על הקיום הפיזי, בתנאי רעב וקור איומים, הם נאחזים בשארית כוחותיהם בחיים ובתקווה כי יגיעו ביום מן הימים לארץ-ישראל. גם בתנאי המחנה הנוראים הם מקיימים את הקשר ביניהם. בזכות הערכים המשותפים, הם שומרים על צלם אנוש. 235 עמ'.
תולדות חייו של צבי ברנדס, מילדותו בעיירה ז'ארקי עד להיותו אחת הדמויות המרכזיות בארגון היהודי הלוחם, כמדריך, רוכש נשק, בסדנה לאמצעי לחימה ובכתיבה בעיתונות המחתרתית.
1978, 156 עמ'.
מפגשים, מעשים, גורלות - 1943-1933. רחל אוירבך, מחבורת סופרי היידיש בפולין, היתה בין העובדים של "עונג שבת", הידוע כ"ארכיון רינגלבלום" בגטו ורשה. היא ניהלה יומן במשך שנות הגיטו, נתגלה לאחר המלחמה "בארכיון רינגלבלום". המחברת מעלה בו גילויים אחרונים מחיי התרבות היהודית בפולין. בשיתוף יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.
1985, 286 עמ'.
ציפורים בשחור לבן אינו רק ספר נוסף בין אלפי סיפורי האיימה שהמלחמה הביאה לעולם. זהו סיפורה של ילדה יהודיה מהכפר ורצ'ין שבפולין שכותבת את זיכרונותיה. זהו גם סיפור אנושי על הניצוץ הטוב הקיים גם במעמקי הרוע, המעודד אותנו להיות בני אדם. "למדתי שבכול מקום, ויהיה זה המרושע ביותר, ישנו תמיד קומץ צדיקים המוכן לחרף את נפשם למען הזולת".
2002, 216 עמ'.
סמיכות הזמן שבין מוראות השואה לבין הקמת מדינת ישראל אפשרה לעם היהודי, לראשונה בתולדותיו, לשפוט בעצמו את אלו שפשעו נגדו בשנות המלחמה. באופן מפתיע למדי, הראשונים שהועמדו לדין בישראל היו דווקא עשרות יהודים אזרחי המדינה, שמילאו תפקידים שונים בגטאות ובמחנות, ואשר הואשמו בסיוע לנאצים ובמעשי אלימות ואכזריות קשים נגד אחיהם היהודים.
קאפו באלנבי חושף לראשונה את סיפורם הנשכח, המטלטל והכואב של האישומים, הדיונים ופסקי הדין: העדויות המזעזעות, האשמות השווא, סיפורי הנאשמים והתחבטויות השופטים. הספר, המבוסס על תחקיר מעמיק של מאות עמודי הפרוטוקולים המשפטיים, מעלה לתודעה הציבורית דילמות מוסריות, מקומות לא ידועים ואירועים נשכחים, כמו גם את גורלם של יחידים שנרצחו ושל קהילות שנכחדו.
סיפורם האמיתי והבלתי יאמן של ארבעים וחמישה יהודים מגטו דרוהוביץ, ששהו בבונקר של שלושים מטר מבלי לראות אור יום במשך שמונה עשר חודשים. בשום מקום במהלך מלחמת העולם השנייה לא הייתה קבוצה כה גדולה, כולל שתי ילדות קטנות, ששהתה מתחת לאדמה זמן כה רב, ושרדה.
1994, 158 עמ'.
.jpg)
.png)
