מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

שני מכתבים של ילדים בצרפת הכבושה, D.1.459

שני מכתבים של ילדים בצרפת הכבושה, D.1.459 (הגדל)

ארכיון מורשת, סימול D.1.459

שני מכתבים מילדים שנמסרו לנוצרים בפולין לאימוץ בתקופת המלחמה. המכתבים נכתבו במחצית הראשונה של שנת 1946, לאחר שהילדים הועברו לבית ילדים יהודי בוורסאי, ליד פריז, צרפת, בדרך לפלשתינה.

כתובים בפולנית, כולל תרגום לעברית.

D.1.459-1 : מכתב תלונה של ילדה. אל "אמא האהובה" - על התנאים הקשים.

D.1.459-2 : הכותבת - רומה. אל דודתה. תלונה על שהיהודים לקחו אותה ממארחיה הנוצריים.

 

(ראו מאמר של יהודה באואר ב"ילקוט מורשת" חוברת ב')

 

אמא אהובה,

אמא, מה נשמע אצלכם כי לי כאן רע מאוד בדרך זו הנני בצרפת הנני מצוננת. איך אבא מרגיש וקאזיו האם גברת אחת שלחה לקאזיו שמלונת. הנני סקרנית מאוד אם מגיעים מכתבים האם אינכם רוצים לענות עכשיו הרי אינני רוצה עכשיו תשובה כי היום הנני פה ומחר במקום אחר. גברת זו שהיתה לה השמלה הזו שמה אנה קרקובסקה. מה נשמע אצל סבתא.

אמא היית עושה יותר טוב אילו מסרת אותי לגרמנים מאשר ליהודים אלה שיענו אותי כך או אילו הייתם מטביעים אותי.

אצלם נשמע רק אוי וואי מיר גיט ווסי ולא יותר אבל בין כך אני עוד פעם אגמול להם הנני מתהלכת מלוכלכת כמו מנקה ארובות כי לא נותנים כלום לכבס רק צריך להתהלך עם כינים. בינתיים אין לי כינים אבל אני חושבת את המדליון הנני נושאת יודעים שיש לי שלוש נערות ואני הרביעית שם האחת רומה השניה אירינה ומארישה להן יש ספרונים ומחרוזות לתפילה ומדליונים. חבל שאין לי מחרוזת. להתראות פא פא פא צא 122

 

 

דודתי האהובה,

מדוע דודתי מסרה אותי לידי הרוצחים הללו, באנדיטים, פארחים יהודיים יותר טוב היתה הדודה עושה אילו מסרה אותי לידי הגרמנים. לפארחים היהודיים האלה כבר צמחו קרניים מעט מדי הרגו בהם הגרמנים והם בטוחים בעצמם כי הם מובילים אותנו לפלסטינה המחורבנת כשרק הוציאו אותנו מהגבול הצ'כוסלובקי התחלתי לבכות אז הפארחים היהודיים אי וואי שוב לגויים כי הם לעולם אינם אומרים פולנים רק תמיד גויים אז עניתי להם יהודים פארחיים הלוואי שהגרמנים היו הורגים אתכם מזמן הזה הנני כה אומללה שאין לדודתי מושג. קופה אחת רצתה להרביץ לי ואני אינני יכולה אפילו לתלוש להם את הפאות עכשיו אני בצרפת בעיר לאון (ליון) את הרחוב אינני יודעת כי לא אומרים לנו כלום כי אנו נוסעים באופו בלתי לגאלי. אני כבר כתבתי לדודתי הרבה מכתבים, האם הדודה קיבלה אותם? אני מבקשת את סליחת דודתי שהייתי כה כפויית טובה ולא טובה אבל עכשיו אני מתחרטת מאוד.

האם דודתי בריאה? נא לנשק את הנצ'קה.

אני מנשקת את דודתי חזק,

רומה.

עוד שכחתי משהו לכתוב שקניתי לי בלודז' מחרוזת שרשרת ומדליון, ספרון ונובננה לאם הקדושה. כי לכנסייה אינני יכולה עכשיו ללכת ואני תמיד אשאר קתולית ופולניה ואחזור לפולין.

נשיקות לדודה, רומה

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial