מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

נאומו של נשיא המדינה שמעון פרס בטקס לזכר הצנחנים הארץ-ישראלים

נאומו של נשיא המדינה, שמעון פרס, בטקס לציון 65 שנה להירצחה של חביבה רייק וחבריה הצנחנים
30 בנובמבר 2009

 

אנחנו מעלים על נס את מופת שליחות הסיוע וההצלה של הצנחנים הנועזים מארץ ישראל אל אחינו באירופה הכבושה.
מעולם לא יצאו מתנדבים בודדים כל כך לשליחות נועזת כל כך, מול כוח אימתני כזה.
המפלצת הנאצית הייתה חייתית ומבהילה. ואנו כבולים תחת שלטון זר. במרחק גיאוגרפי מנתק ובקרבה אסטרטגית לכוחות הברית שלחמו בנאצים. ואילו היהודים נעזבו לנפשם.
אנו מרכינים ראש ביקר, בגאון ובכאב לטוהר דמותם של שבעת צנחנים בלתי רגילים אלה, שנשאו את צער עמם ונרצחו בידי הנאצים. חביבה רייק, חנה סנש, אנצו סרני, אבא ברדיצ'ב, פרץ גולדשטיין, רפאל וייס וצבי בן-יעקב, גיבורי ישראל לנצח.
מה קצר הזמן ההיסטורי שבין מועד נפילתם של חביבה וחבריה באופל האימה והשואה, לבין שחר תקומתה המדהים של מדינת-ישראל. הלב נשבר מגודל ההחמצה הטראגית, שהוטלה על עמנו בגלל קוטנו ובדידותו.
העם היהודי, המונה את תולדותיו באלפי שנים, זכה לגאולתו הנכספת והריבונית באיחור של עשור אחד. עשור שעשה את ההבדל.
כאשר נקפדו חייהם הצעירים של חביבה וששת חבריה הצנחנים, הם היו בקרבה מצמררת לשואה ובמרחק נגיעה היסטורית מחרות ישראל בארצו.
בזכרנו את חביבה ואת קומץ הצנחנים הגיבורים מארץ-ישראל שחירפו נפשם במשימה נואשת, כמעט חסרת סיכוי, מאחורי קווי האויב, יוארו בשלהבת הזיכרון הנורא הזה גם פניהם של גיבורי המרד בגטו ורשה ובמקומות אחרים, שבהם התקוממו יהודים, קבוצות ויחידים, אמיצים לאין שיעור. וביחד עמם תאיר לנו גם גבורת הרוח הסבילה של אחיותינו ואחינו ששת המיליונים, קורבנות השואה, שאחזו בצלם-אנוש במצולות הייאוש ובצל המוות עד נשימתם האחרונה.
שליחותם של צנחני ארץ-ישראל הוגדרה כ"כמעט משימת התאבדות".
מה באמת יכלו נשים צעירת כחביבה וחנה לעשות?
ומה יכלו לחולל מספר בחורים עזי-נפש מן היישוב העברי מול מכונת הרצח הצבאית הנאצית?
התשובה היא קורעת לב: זה הדבר היחיד שניתן היה לעשותו.
חוסר האונים היה אכזרי. כשהעולם כולו היה אחוז טירוף אפילו האומות הנאורות שלחמו בכל כוחן בגרמניה הנאצית אטמו, בשם העדיפות האסטרטגית, את אוזניהן מלשמוע ועצמו עיניהן מלראות את שואת העם היהודי.
צר לי להסיק מכך, אבל העדיפות האסטרטגית של היהודים מופקדת בסופו של דבר אך ורק בידי היהודים. עמים אחרים יכולים לשגות ולהישאר בחיים. לעמנו אין רשות לעשות שגיאות אסטרטגיות.
ועל כן, אין להקטין את מידת אחריותנו וגודל יכולתנו ואין להיתלות רק בגודלם של זולתנו.
במחנות ההשמדה נשמדו אחינו. לא להם ולא לנו ישנם אחים אחרים.
בהיעדר ריבונות ובהעדר כוח צבאי ובהיעדר יכולת קביעה מתוך מהומת האלוהים של המלחמה העולמית, זה היה גורלנו.
בן גוריון אמר: עלינו לעזור לאנגלים כאילו לא היה הספר הלבן, ועלינו לעמוד כנגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה.
ואכן, בני היישוב היהודי התגייסו באלפים לצבא הבריטי.
ובה בעת התנהל מאבק בחופי הארץ נגד ההסגר שהטילה ממשלת המנדט באטימות לב על כניסת פליטים יהודים מאירופה.
כמיליון וחצי לוחמים יהודים ובהם חיילי "הבריגדה" פעלו בצבאות הברית ותרומתם המצטברת לניצחון הייתה בעלת משמעות היסטורית.
זה מה שניתן היה לעשות.
שליחות הצנחנים הייתה מפגן מוסרי במציאות נואשת. להושיט יד אחים מעל לתהומות ולומר ליהדות שעוד יכלה לקלוט: אנחנו אתכם, יש תקווה ו"עם ישראל חי".
חביבה, חנה וחבריהן היו לסמל, וגם למקור השראה. הצנחנים של צה"ל באו מהמשפחה הזו. מההשראה שנוצרה מגבורתם, ממורשתם נורא ההוד.
עם ישראל ומדינת ישראל חבים לאישיותם ולמורשתם חוב אדיר. שליחותם תיזכר כשליחות חסרת תקדים אבל לא חסרת מורשת.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial