מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

ערב לכבוד פרסום הספר "לכודה" – סיפורה של נעמי קלסקי

ערב לכבוד פרסום הספר "לכודה" – סיפורה של נעמי קלסקי (הגדל)

"היהודייה החיה האחרונה על פני האדמה"

ערב לכבוד פרסום הספר "לכודה" – סיפורה של נעמי קלסקי, בהוצאת מורשת

 

מאת: דניאלה אוסצקי

 

בערב יום שלישי, ה-9 בנובמבר 2010 (תאריך סמלי, כ-72 שנה קודם לכן באותו ערב בוצע פוגרום "ליל הבדולח"), נערך במועדון בקיבוץ עין השופט ערב מרגש לכבוד שתי נשים, אשר לכל אחת סיפור אישי מיוחד. נעמי קלסקי, ניצולת שואה מפולין ולסלי כהן, אשר כתבה את סיפורה של נעמי ופרסמה אותו בספר חדש. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת מורשת, בשם לכודה: סיפור הישרדותה בשואה של סוניה הבנשטרייט (נעמי קלסקי).

מאז פורסם הספר הוא קיבל מחמאות וביקורות משבחות. הוא נקרא בנשימה עצורה ומתאר בשפה קולחת איך הצליחה ילדה קטנה לשרוד את זוועות הנאצים.

מנחה הערב היה יגאל וילפנד ובזה אחר זה עלו אנשים לברך ולהביע את התרשמותם.

"יש לחנך בני נוער לפי ספר זה, לפני המסע לפולין", אמר איציק פלג, שהיה שותף לכתיבת הספר. הוא סיפר כיצד יצא עם משלחת לפולין, ונעמי קלסקי הצטרפה כעדה למסע. נעמי גרמה לצעירים להזדהות עם סיפורה. "את ניצחת נעמי", אמר איציק, "ניצחת, את יושבת כאן הערב מוקפת במשפחה ובחברים".

נעמי ולסלי, שתי נשים, חברות, החיבור שלהן בישראל הוליד את הספר הזה. הקשר ביניהן משקף את תחילת דרכו של הקיבוץ. לסלי גדלה בארצות הברית וכשהגיעה ארצה לימדה אנגלית. היא פרסמה ספרים ומאמרים וכתבה שירים.

נעמי ולסלי סיפרו לקהל על תהליך כתיבת הספר, "לפני שלושים שנה ידעתי שאני רוצה לכתוב את סיפורה של נעמי", אמרה לסלי. לקח לה שנים רבות לאזור אומץ ולכתוב את הסיפור, לאסוף את שברי הזיכרונות, הסיפורים הקצרים והשאריות שנעמי סיפרה לה ולערוך אותם לספר הכתוב בגוף ראשון, כאילו נשמע קולה של הילדה ההיא, אי שם בפולין הכבושה.

לפני מספר שנים פקדה טרגדיה את לסלי ומשפחתה כשבנה אלי נפטר. "הספר הזה חיזק אותי, הוא היה חשוב מספיק כדי שאמשיך ולא אשבר", סיפרה לסלי.

ד"ר גרסיאלה בן-דרור, מנכ"ל מורשת, הציעה להוציא את הספר לאור בהוצאת מורשת, שמתמחה בפרסום עדויות וזיכרונות.

 

לקראת סוף הספר מספרת נעמי על שהותה בבית משפחה פולנית:

"הסתיו עבר והחורף הגיע – זה החורף השני שלי עם משפחת בז'ושקוביץ'. ביום עגום וקר קם לו ז'יסלב ונוסע ללובלין, בעסקי מסחר. עליו להתעורר השכם בבוקר, להעמיס על העגלה ביצים, חלב ותוצרת אחרת של החווה. כשהוא נכנס הוא אומר: "אני לא זוכר חורף כל כך קר כמו זה".

ונדה עוזרת לו לחלוץ את מגפיו ומריה מחממת קערת מרק למענו.

"בדרכי הביתה, ראיתי משהו מוזר מאוד", הוא מספר לנו, וכולנו נאספים סביב השולחן להקשיב לסיפורו.

" על הדרך המובילה ללובלין ראיתי קבוצה של יהודים צועדת לאורך הכביש. הם גררו רגליים ומעדו כל הזמן. כל לבושם היה כותונת פסים של אסירים. החיילים הגרמנים צרחו עליהם וציוו עליהם לנוע מהר יותר, וכל הזמן הצליפו בהם בשוטים".

"אלה הם בוודאי היהודים האחרונים שעדיין נותרו בעולם!" אומרת סבתא ב'.

"מדוע את חושבת כך?" שואלת מריה.

"אני בטוחה שהם האחרונים! לא רואים יותר תרנגולות-בר בשום מקום", עונה סבתא.

"מה הקשר בין תרנגולות-הבר לבין היהודים?" תוהה מריה.

"ישנה אגדה שאומרת שעל כל יהודי חי קיימת תרנגולת-בר במקום כלשהו בתבל. כאשר ייעלמו כל תרנגולות-הבר, יהיה זה האות לכך שכל היהודים מתו".

"מעולם לא שמעתי על כך!" מודה מריה.

לאחר מכן משתנה נושא השיחה, וכולם פונים לראות מה הביא ז'יסלב מלובלין. אבל אני הלומת רעם. מעולם לא שמעתי את האגדה על תרנגולות-הבר. אם כך, האם אני היהודייה החיה האחרונה על פני האדמה? וכמה זמן יעבור עד שהנאצים יגלו את מחבואי ויבואו לקחת אותי? אני משתדלת לשמור על ארשת פנים קפואה. ברור לי שאם יתעורר בלבם חשד שאני יהודייה, אהיה בסכנה גדולה. בינתיים בטני מתהפכת בקרבי". (עמודים 180 – 181)

 

 

לכודה: סיפור הישרדותה בשואה של סוניה הבנשטרייט (נעמי קלסקי)

כתבה: לסלי כהן

תרגמה וערכה: טוני נגל

 

הספר יצא לאור בהוצאת מורשת בשנת 2010 וניתן לרכוש אותו בכתובת הבאה:

 

הוצאת מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'

רחוב לאונרדו דה וינצ'י 13 תל אביב, 61400, ת"ד 40009

טלפון: 03-6925409

פקס: 03-6925371

דואר אלקטרוני: moreshet2@tkz.co.il

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial