מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

"אבא קובנר והכרוז – 70 שנה אחרי" - קטע מהרצאתה של פרופ' דינה פורת

"אבא קובנר והכרוז – 70 שנה אחרי" - קטע מהרצאתה של פרופ' דינה פורת (הגדל)

"אבא קובנר והכרוז – 70 שנה אחרי"

קטע מהרצאתה של פרופ' דינה פורת, ביום עיון לציון 50 שנה להקמת מורשת ו-70 שנה ל"כרוז המרד", צוותא, תל אביב, 29.12.2011

קראתי לדברים בציטטה מתוך שירו של קובנר ואני אצטט עוד רבים: "עם מאחר מועד". קובנר נהג לכתוב הרבה פעמים מילים עם מקפים ביניהן. כלומר, ליצור מהן ביטוי ולא להשאיר את המילים בעצמן. הוא הרי לא רק כתב את שיריו, הוא לפעמים גם פיסל אותם. הוא כתב אותם בשורות שונות ופיזר אותן על פני העמוד. הוא הרי למד גם אומנות ופיסול וציור באוניברסיטה בווינה.

"עם-מאחר-מועד", עם מקפים באמצע, כך הוא קורה לעם היהודי. וקראתי לכך "הזמן והגזירה ביצירתו של קובנר, במלאות 70 שנה לקריאתו 'אל נלך כצאן לטבח'". כמובן שזה יתחבר לכרוז, אבל בדרך אחרת.

הפתיחה לספר שיריו האחרון של המשורר והפרטיזן אבא קובנר, "סלון קטרינג", רוויה בחרדתו שהוא נלקח לניתוח שבו נכרתו מיתרי קולו, ויהודה באואר סיפר לי זה עתה שהוא היה האחרון לשוחח איתו לפני כן. שכן, ציטוט: "הגיעה השעה. ועל תחינתו, מותר לשאול שאלה? הוא נענה ב 'מאוחר' לקוני. הנה תמצית החיים וסיומה. 'מאוחר'. אין תשובה לשאלה. נגזרנו לנו." כך כתב גם בפואמה "אחותי קטנה",

הדנה בגורלה של חברתו הראשונה הדסה. הדסה בחרה בחירה שקובנר כיבד מעומק לבו: להישאר עם אמה בגטו. ללכת עימה לבור ההריגה. קודם לכן היא לא שעתה לתחינתו, ממש תחינתו, להתחבא איתו במנזר סמוך לווילנה, ובחרה להישאר עם אמה ואחרי כן ללכת איתה לרגעיה האחרונים. "הגיעה שעתך" כתב ב"אחותי קטנה". הוא לא היה לצדה. "ברכתי לא העירה עיניך. קיללתי איחרה מועד". עוד הפעם איחרה מועד. כמעט באותן המילים מסתיים גם השיר שהקדיש לאיציק ויטנברג, מפקד המחתרת בגטו ווילנה. אני מצטטת את המילים שכתב קובנר בסופו של השיר שהקדיש לו: "מפקד המחתרת בגטו ווילנה שביולי 1943 הסגיר עצמו להורגים לפי דרישת הגסטפו כדי להציל את הגטו מפעולת עונשין קיבוצית". כך כתב בסופו של השיר. בשורה האחרונה של השיר כתב: "עם-מאחר-מועד". כך הוא קורה לעם היהודי, ושם כאמור מקפים בין המילים כדי ליצור ביטוי המאפיין אותו.

המועד, שהוא הרגע שבו מתקיים אירוע. הזמן, זה שחלף ואיננו ומותיר אחריו צער על מה שהוחמץ וזה שיבוא והוא עוד כולו הזדמנות- חוזרים ומופיעים ביצירתו רבת הפנים של קובנר. אינני צריכה להגיד לקהל הזה שמדובר בשירה ובפרוזה, בטקסטים לקירות של מוזיאונים ובטקסטים לחגים, בספרים לילדים, מסכתות וכו'. הזמן. החזרה על ביטויים הנוגעים לזמן הלאומי, לזרימת ההיסטוריה השל העם.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial